<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער שני ס"ו</h1>
<h2>דף מז.</h2>
העונה אמן לא יגביה קולו יותר מן המברך שנ' גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו (מה.). ואין עונין אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן קצרה ולא אמן ארוכה אלא אמן בינונית, יש מי שבאר חטופה במרוצה אלא צריך שיענה אמן בכונה ובמתון. והראב"ד באר חטופה שיענה אמן קודם שישלים המברך ברכה. והר"ש באר חטופה שקרא האל"ף בחטף פתח כגון שיאמר אמן. ובאורי הראשונים יותר נראין, מכל מקום צריך להזהר במה שכתב הר"ש: אין עונין אמן יתומה, באר הר"ם שמי שלא שמע הברכה לא יענה אמן בכלל העונין. כתב הראב"ד שאם יודע מה הוא עונה כגון ששמע החתימה משליח צבור וענה אמן יצא ידי חובתו ששליח צבור דעתו להוציא את הרבים והרבים סומכין עליו ואפי' לא שמע החתימה הואיל והוא יודע על אי זו ברכה ענה אמן יצא. אבל מי שרוצה לצאת בברכת חברו אינו יוצא אלא אם כן שמע כל הברכה ע"כ. ויראה לי שכל זמן שיודע על אי זו ברכה עונה אמן אינה אמן יתומה ויכול לענות. אבל מכל מקום לא יצא אלא אם כן ישמע כל הברכה בין בשליח צבור בין ביחיד, יש מן הגדולים שפסק שכל זמן שעונה אמן אמן שני פעמים משתקין אותו, ויש מי שאמר שאין זה כהלכה.
